סלנר הנדסה אזרחית בע"מ נ' עיריית נהריה

החלטה

בפני בקשה שהגישה הנתבעת עיריית נהריה (להלן: "המבקשת") לסילוק על הסף בשל התיישנות של חלק מעילות התביעה שהגישה נגדה התובעת סלנר הנדסה אזרחית בע"מ, חברה לביצוע עבודות הנדסה אזרחית (להלן: "המשיבה").

רקע

במהלך שנת 2000 ביקשה המבקשת להוציא לאור פרויקט בניה רחב היקף, שעתיד היה לשמש כמרכז תרבות עירוני הכולל ספריה, מרכז מוזיקה, מתנ"ס ואולם רב תכליתי ולהשתרע על פני שטח של כ-18,500 מ"ר, מתוכו כ-5,000 מ"ר בנוי. הפרויקט נשא את השם "מידעטק 2000" ועלותו נאמדה בזמנו בכ-20 מיליון ₪ (להלן: "הפרויקט").

לצורך הקמת הפרויקט פרסמה המבקשת מכרז לעבודות פיתוח חוץ. ביום 6.12.00 הגישה המשיבה את הצעתה, שעמדה על סך של 7,246,476.9 ₪, וזכתה במכרז. ביום 11.7.01 נחתם חוזה בין המבקשת למשיבה, שעניינו "עבודות פיתוח מרכז תרבות עירוני- מידעטק 2000" (חוזה מס' 48/01, נספח 5 לכתב התביעה).

המשיבה זכתה במכרזים נוספים לביצוע מספר פרויקטים בעיר נהריה, וביניהם מכרז בפרויקט לצורך ביצוע עבודות מפלים ומזרקות, בסך של 668,663 ₪, כשהחוזה בין הצדדים נחתם ביום 1.5.01 (חוזה מס' 58/01, נספח 8 לכתב התביעה).

במהלך ביצוע העבודות על ידי המשיבה נתגלעו בינה לבין המבקשת חילוקי דעות כספיים, וביום 12.10.10 הגישה המשיבה תביעה על סך 32,621,610 ₪.

בכתב התביעה נטען כי המבקשת מסרבת לשלם למשיבה חלק מתעריפי הביצוע שנקבעו בחוזה; אי-תשלום בגין עבודות נוספות שבוצעו על ידי המשיבה לדרישת המבקשת; הצמדה וריבית פיגורים על תשלומים שבוצעו לכל אורך הפרויקט באיחור ניכר; פיצוי בגין עלויות הניהול המתמשך של הפרויקט; החזר קיזוזי "מקדמות" שלא היו ולא נבראו; פיצוי בגין נזקים שנגרמו למשיבה בגין התנהלותה הרשלנית של המבקשת; מניעת רווחי המשיבה בגין עבודות שהמבקשת העבירה לצד שלישי לביצוע ופיצוי על נזק שנגרם למשיבה בגין עיכוב ערבויות בנקאיות ללא הצדקה.

טענות המבקשת

לטענת המבקשת יש לדחות על הסף בשל התיישנות את כל עילות התביעה המפורטות בכתב התביעה אשר נוצרו ו/או התגבשו 7 שנים לפני מועד הגשת התביעה, דהיינו לפני תאריך 12.10.03.

עוד טוענת המבקשת שיש לדחות את טענת המשיבה בכתב התשובה, לפיה אין להביא בחשבון את התקופה בת 16 חודשים בהן התבררה בקשה למינוי בורר, כך שלמעשה רק העילות שנוצרו לפני יום 8.6.02 התיישנו. לטענת המבקשת, בקשה למינוי בורר אינה עוצרת את מרוץ תקופת ההתיישנות, אלא מלשון סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") עולה בצורה ברורה, שרק כאשר הוגשה תובענה לגופו של עניין כנגד נתבע, שנדחתה באופן שלא נוצר מעשה בית דין, התקופה בה התבררה התביעה הראשונה לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות. בענייננו, אין מדובר בהגשת תביעה נגד המבקשת, אלא בבקשה למינוי בורר.

לטענת המבקשת, המשיבה ביקשה לאכוף עליה הליך בוררות על סמך מסמך שטענה לגביו כי אינו חוקי ואינו מחייב, וכך פסק גם בית המשפט (ה"פ (חי') 258/06 סלנר הנדסה בע"מ נ' עיריית נהריה, מיום 19.2.08 (להלן: "המרצת הפתיחה")). במועד בו הגישה המשיבה את הבקשה למינוי בורר, דבר לא מנע ממנה להגיש את תביעתה הנוכחית לבית המשפט. העדפתה של המשיבה ללאכוף עליה הליך בוררות, אינה מקנה לה כיום הטבה כה מרחיקת לכת של הארכת תקופת ההתיישנות.

המבקשת טוענת כי בענייננו אין מדובר בתובענה שנדחתה באופן שאינו יוצר מעשה בית דין כפי שנדרש בסעיף 15 לחוק ההתיישנות. ההיפך הוא הנכון. לגבי העילה שנידונה בבקשה למינוי בורר נוצרו מעשה בית דין, תוך דחיית טענותיה של המשיבה.

עוד טענה המבקשת, כי הסכם הבוררות הנטען, אשר לגביו הוגשה הבקשה למינוי בורר, אינו קשור כלל לפרויקטים הנדונים בתביעה הנוכחית ואין לו שום קשר ליריעה העובדתית הנדונה בתביעה זו. ממילא, אין הוא מאריך את תקופת ההתיישנות.

באשר לטענת המשיבה לקיומה של הודאה מצד המבקשת העוצרת את מרוץ תקופת ההתיישנות, המבקשת טוענת כי על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות ההודאה צריכה להיות בכתב או בפני בית המשפט. את טענתה לקיומה של הודאה מבססת המשיבה על דברים שאמר בעדותו ראש עיריית נהריה לשעבר, מר רון פרומר (להלן: "מר פרומר"), במסגרת הדיון בהמרצת הפתיחה שהתקיים ביום 23.1.07 וכן על מכתבו של גזבר העירייה מיום 14.1.04. לטענת המבקשת אין בכך להוות הודאה לפי חוק ההתיישנות, ועל כן יש לדחות טענה זו.

המבקשת טוענת, שהעילות שלגביהן נטענה טענת התיישנות הינן רק חלק קטן, הן בכמות והן בערכן הכספי, מתוך התביעה שהגישה המשיבה, כך שאין מדובר בפגיעה משמעותית במשיבה, ובמקרה כזה בוודאי שאין מקום לפרשנות מצמצמת של דיני ההתיישנות.

טענות המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי תביעתה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. היא מציינת כי לצורך בחינת הטענות בעניין ההתיישנות, יש להניח כתשתית עובדתית את הנטען בכתב התביעה, בלא חקירה ודרישה, אלא אם כן אי נכונותן של העובדות הנטענות ניכר על פניו בדרך שאינה מצריכה הוכחה וביסוס ראיות.

לטענת המשיבה המבקשת הודתה מספר פעמים בזכויותיה של המשיבה, כאשר ההודאה האחרונה נמסרה לבית המשפט ביום 23.1.07, ולכן לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, מניין ההתיישנות מתחיל להימנות מחדש החל מיום מתן ההודאה. המשיבה מפנה לעדותו של מר פרומר, אשר העיד פעם אחר פעם כי המבקשת חייבת למשיבה כספים. עדותו זו נמסרה בבית משפט, במסגרת ההליך לאכיפת הסכם הבוררות שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה (העתק פרוטוקול הדיון בהמרצת הפתיחה מיום 23.1.07, נספח 1 לתגובת המשיבה לבקשה).

לחלופין, המשיבה טוענת כי אפילו אם מניין ההתיישנות החל קודם לתקופת ההודאה, הרי שתקופת ההתיישנות הופסקה בתקופה בה נתקיימו הליכים משפטיים בין הצדדים. כמתואר בכתב התביעה, במחצית שנת 2000 נחתם בין הצדדים לתובענה זו הסכם בוררות, על פיו ביקשו הצדדים לברר ולהכריע בדרישות המשיבה כלפי המבקשת. הסכם זה נחתם בסמוך לחילופי ראשי העיר ועם כניסתו של ראש העיר הנוכחי לתפקיד סירבה המבקשת לקיים את הסכם הבוררות.